בגיל 22 השתחררתי מהצבא והכרתי את ג׳ניפר, השותפה שלי לחיים, בזמן הקורונה היו לי הרבה מחשבות ותהיות על החיים בתור חייל משוחרר והייתה מחשבה אחת שלא עזבה אותי וסוג של שמה לי תנאי הכרחי להמשך חיי ולמסע שאני עובר- לעשות פטריות. ״עד שלא אעשה פטריות לא אוכל להתחיל את חיי״ וכל אחד ששומע את זה יכול לקחת את זה למקום שלו, מה זה אומר לעשות פטריות?
תשובה אחת: כל התשובות נכונות.

התחלתי לחקור את ממלכת הפטריות בזמן שהיא עוד לא הייתה מוכרת כל כך בארץ, החלטתי שאני מתחיל לגדל אותן וללמוד אותן כי רציתי לקבל מהן כמה דברים ובעיקר דבר אחד: הכוונה.
גידלתי אותן ובתהליך הזה קיבלתי המון שיעורים שעזרו לי להבין מה אני רוצה לעשות בחיים ובעיקר באיזו דרך, הבנתי שהן בחרו בנו כדי לחשוף ציבור שלם ולהכיר לכם אותן.

זה התחיל בבית בתקופת קורונה, (2020)אני וג׳ניפר גרים ביחד באשקלון בבית קטן וצנוע בשכונה מיוחדת בשם עתיקות, קומה 4 ללא מעלית, 2 חדרים וסלון, כלב וחתול. וביום אחד בזמן מבצע ומלחמה כשכל כמה רגעים טילים עפים לכיווננו בבית לא ממוגן, אני מרגיש מוגן ולא מפחד כי בראשי יש מטרה אחת גדולה-להקים חווה לגידול פטריות.
מכרתי את כל הרהיטים בבית שלי לאלטעזכן ב70₪ והעפתי את הספות שלנו מהחלון (סליחה מרים שזה פגע לך במזגן)

חדר 1- הפכתי למעבדה קטנה מאולתרת, עם מעט מאוד כסף והמון יצירתיות ומעוף בדמיון, במקום צלחות פטרי השתמשתי ברוטביות של קטשופ, והתחלתי ללמוד את הפטריות מהשלב הראשון שלהן-הנבג.
מדובר בזרע בגודל מיקרוסקופי, מכרתי את הרכב שלי כדי לקנות סירי לחץ ולעשות בהם סטרליזציה בחום, מיקרוסקופ פשוט באמזון, וחומרי גלם מחנויות לאפיה שאיתם התחלתי לגדל את הפטריות.

חדר 2- הסלון- שטח בגודל של 15 מ״ר שסגרנו בקירות גבס, הוספנו אוהל הידרופוני שמיועד לגידול קנאביס והתחלנו לגדל בו את הפטריות.

חדר-3 חדר שינה עם מיטה וארון אחד, אני ג׳ניפר חזי וג׳וקי (הכלב והחתול) הסתפקנו בשטח הקטן הזה כי הבנו שזו תקופה ושהמטרה חשובה יותר מהכל, ויתרנו על הטיול הגדול שכולם עושים אחרי צבא והתחלנו מסע פנימי, רוחני וחומרי, במסע הזה קיבלנו המון כלים, למדנו לעבוד יחד כזוג וגם כצוות.

בזמן שג׳ניפר בת הזוג שלי עושה מועדפת בתחנת דלק ומפרנסת אותנו, אני מתחיל לערוך ניסויים ומתעד כל תהליך ושלב בגידול הפטריות, לא היה שום מידע זמין בעברית לגביי גידול פטריות ולכן פתחתי המון מאמרים בשפות שונות והתחלתי להתאים את האמצעים שיש לי כאן בארץ וליצור פרוטוקול עבודה חדש, להמציא את עצמי ולמצוא את עצמי ובמיוחד את הדרך לגדל את הפטריות.
ערכתי אלפי ניסויים, נכנסתי לעומק של כל שלב בהליך הגידול ולמדתי כל פטריה בנפרד, קמתי איתן בבוקר והלכתי לישון איתן, הכרתי אותן לפי ריח,צורה, התנהגות, קצב גדילה ועוד המון משתנים שלא ניתן היה ללמוד אותם לפי ספר, רק על ידי רגישות ואהבה.

את חומרי הגלם לגידול הפטריות (שקים של 15 ו25 קילו של נסורת וסובין חיטה) הרמנו כל יום במדרגות כדי להפוך אותם למצעי גידול שיוציאו פטריות מדהימות, בתחילת הדרך למדים כמה סטריליות וסטרליזציה היא תנאי הכרחי במהלך הגידול ובחצי השנה הראשונה עבדנו בעיקר בלפנות לזבל מצעי גידול.
אחוזי ההצלחה היו נמוכים (כ-90% מכלל מצעי הגידול היו מלאים בעובשים והפטריות לא רצויות) ואחד השיעורים שקיבלתי בתקופה זו היא שהמסוגלת הגדולה ביותר של מגדל פטריות היא לדעת להכשל, להיות סבלני ולהאמין, בתור דייג לשעבר פיתחתי עקשנות ויכולת להכשל הרבה ובכל זאת לחייך ולהמשיך למען מטרת העל.

הגיע שלב שהצלחנו לגדל פטריות שונות שהיום כבר מכירים את השמות שלהן אבל לפני כמה שנים היינו מהבודדים בארץ שהכירו אותם וגם הראשונים לגדל אותם, פטריות כמו: רעמת האריה, בלאק פרל, פינק אויסטר ריישי וכו׳…

בתחילת הדרך הכיוון שלנו היה לספק אותן למסעדות שף יוקרתיות, כך היה, מהר מאוד הגיעו אייטמים וכתבות על מה שאנחנו עושים, הפטריה לימדה אותנו לא להתרגש מזה ולעולם לא להרים את האף, תמיד להיות בענווה ועם רגליים מחוברת לאדמה-ממש כמו התפטיר והפטריה.
וכשחשבנו אחרת ועלה לנו ההצלחה-הפטריות ידעו להחזיר אותנו לאדמה בדרך הקשה.

באמצע 2021 הקמנו חווה לגידול פטריות במושב מבקיעים שבעוטף עזה.
את הפטריות הראשונות שלנו לקחנו לשווקים שונים ביניהם היה שוק הנמל בתל אביב, עמדנו שם ושכנעו אנשים לטעום, יש לציין שמדובר בפטריות לא רגילות, כאלו שאי אפשר למצוא בסופרים, ועל כן גם התגובות היו לא רגילות, לקח לנו 3 שנים להכניס לתודעה את הפטריות שגידלנו, עבדנו עם מסעדות ושפים מוכרים.
וביום שבו פרצה המלחמה העסק שלנו נעצר, הפעילות שלנו הפסיקה ובמקביל של רוב המדינה, היה לנו זמן לחשוב, גם כי כל הפטריות שגידלנו חודשים מראש (מדובר בתהליך סופר מורכב ומדויק שצריך להיערך אליו מספר חודשים), כל הפטריות האלו היו צריכות להמכר למסעדות ומצאנו את עצמנו יום אחד מבינים שאי אפשר להיות תלוי ולסמוך על אף אחד, החלטנו לשנות פאזה ולהתמקד בעיקר בפטריות המרפא, כשרק הקמנו את פאנגיז ידענו שפטריות המרפא זה התחום המעניין ביותר, עם ערך מוסף עצום, אני לא טבעוני ולא מתיימר להיות ולכן כשגידלתי פטריות שהיוו תחליף לסטייק/פרגית זה היה מדהים, אבל לא הרגיש לי כמו הדבר המשמעותי ביותר שאוכל לתרום בו לסביבה שלי.
כשהבנתי שאותה אנרגיה שאני משקיע בלגדל פטריות טעימות אוכל להשקיע בלגדל פטריות בריאות.
את היכולת להחליף הנאה רגעית מביס טעים ביכולת לעזור לאנשים להתרפא.

מבחינתנו כמגדלי פטריות תהליך הגידול הוא זהה, בגלל שמדובר בגידול פטריות מרמת הנבגים(הזרעים) מדובר בפחות מאחוז מכלל גידולי הפטריות בארץ שמגדל כך, החלטנו להשקיע את כל המאמצים שלנו בפטריות המרפא, דייקנו את עצמנו עוד במהלך הדרך.
התמקצענו ובנינו מערכת ושיטות גידול יעילות ואפקטיביות, בעזרת המון נחישות, כוח רצון, ויתור על פנאי והנאות רגעיות, יצירתיות והמון אהבה הצלחנו להנגיש את פטריות המרפא כאן בארץ, בגידול מקומי כחול לבן, פטריות איכותיות במחירים משתלמים במיוחד.

לפוסט בו אני מסביר על הליך הגידול- אפשר ללחוץ כאן

פגשתי במהלך הדרך המון אנשים, ולא מעט מהם נהנו מהפטריות שלנו, אבל כשלקוחה שולחת לי אחרי שימוש בפטריות ריישי שהיא ניצחה את הפפילומה, או שלקוחה אחרת מספרת שלאחר שהביאה לאבא שלה רעמת אריה היא מצליחה לתקשר איתו בצורה תקינה מאז שגילו לו דימנציה, אלו הדברים שנותנים לי עוד כוח ודרייב להמשיך, להמשיך לגדל פטריות, להמשיך לגדול בתור עסק, בתור בן אדם, בתור משפחה, כדי להפיץ את הבשורה, לפזר את הנבגים, לשלוח את זרועות התפטיר שמסוגלות לרפא ולעזור לכל אחד.