איך לדעת מתי הזמן המושלם לקצור את הפטריות?
לצאת למסע בג'ונגל של מיקרואים – מתי לקצור ומה לא לפספס בדרך?
אם הגעת עד כאן, יש סיכוי גבוה שאתה: א'. מגדל (או חולם לגדל) פטריות ביתיות בסלון תחת מנורת לד קרה, ב'. מחפש את רעמת האריה כדי להרגיע את המוח הזוחל שלך, או ג'. פשוט סקרן להבין איך משהו שהתחיל כתפטיר לבן וסמיך הופך תוך שבועיים למבנה פרקטלי מהפנט שכיף לגעת בו, לצלם אותו לאינסטגרם ואז לתהות – רגע… לקצור או לא לקצור, זו השאלה?
אז כן, קציר הפטריות הוא לא רק שלב טכני; הוא אמנות. מתי אתה אוסף את הפטרייה משפיע על:
- הטעם – קציר מוקדם מדי או מאוחר מדי משנה את המרקם ואת העסיסיות.
- הערך התזונתי והתרפויטי – עבור פטריות מרפא כמו ריישי או רעמת האריה זה קריטי.
- משך חיי המדף – פטריית אויסטר שבעטו לקחו אותה בזמן? תשרוד יותר במקרר.
הכוורת פטריות – כמה כללים שצריך לדעת לפני שמתחילים לקצור
1. אל תסתכל על הפטרייה – הבט אל הקצוות
רוב האנשים מסתכלים על הכובע, אבל הסוד האמיתי חבוי בשוליים. הקצה של הפטרייה (במיוחד אצל אויסטרים למיניהם) מתחיל להתעגל או להתמתח בצורה דרמטית כשמגיע רגע האמת. את רעמת האריה תזהה כשמתחילים לבלוט לה השערות – קצר אותה כשהשיער באורך של בערך 3-4 מ"מ. כן, קצת כמו ספר של פטריות.
2. צבע זה לא רק עניין של סטייל
פטריות צובעות את העולם – ורוד, סגול, שמנת, תלוי במין. אבל כשצבעים מתחילים לדהות או להפוך לכהים מהרגיל, זה סימן שהגענו למקסימום והן כבר התחילו להתייבש או לייצר נבגים. קח למשל את הפטריית פינק אויסטר – כשהיא בצבע ורוד פוקסיה משוגע שגורם לאנשים לעצור באמצע השוק לשאול מה זה – אז זה הזמן. עיכוב של יום-יומיים, והיא נראית כמו צל של עצמה.
3. הריח משתנה – והאף לא משקר
הפטרייה היא אורגניזם חי. ובדיוק כמו כל יצור חי, היא מצהירה מתי היא בשלה. לרוב לא תצטרך לקירב את האף עד לרמה מביכה – אם יש שובל נעים של "יער אחרי גשם" היא כנראה עכשיו בשיאה. אבל אם התחלת להריח ריחות מעט חמוצים או אדמתיים כבדים מדיי – פספסת את הרכבת. נבגים באוויר = קציר מאוחר.
שאלות שחוזרות שוב ושוב? הנה כמה תשובות לשאלות בוערות במיוחד
- ש: אפשר פשוט למדוד זמן מדויק לקציר מרגע שהפטרייה צצה?
ת: לא באמת. זה משתנה לפי תנאי גידול, טמפרטורה, לחות ואפילו מצב הרוח של הפטרייה. - ש: אם אני קוצר מוקדם מדי – מה יקרה?
ת: פטריות קטנות מדי מאבדות מהטעם והנפח. פחות ביסים טובים, פחות ערכים תזונתיים. - ש: קציר מאוחר מדי – האם זה מסוכן?
ת: לא מסוכן, אבל לא טעים. וגם לא ממש שווה – הן מצפות את עצמן בנבגים (שהם בעצם… שאריות יבשות), וזה משפיע גם על הטקסטורה וגם על הפוטנציאל הרפואי. - ש: איך אני לומד להרגיש מתי נכון לקצור?
ת: א. תתנסה, ב. תצפה, ג. תכשל ותלמד. אה, וגם תעלה כל יומיים תמונה לקבוצת הפטריות בפייסבוק. - ש: אני מגדל בבית – האם זה שונה מקציר בחווה?
ת: להיפך. מי שמגדל בבית עלול לפספס את הרגע הלא מתועש. את האותות הקטנים, ובעיקר – את הסבלנות. אז בבית, פשוט תשים תזכורת בטלפון לבדוק אותן פעמיים ביום.
ואם דיברנו ברצינות – מתי *באמת* הקטיף הכי חשוב?
בוא נדבר שנייה על פטריות מרפא. אלו שלא רק מתאימות לווק עם נודלס או לחביתה משודרגת, אלא משפיעות על מערכות בגוף ברמה תאית. פטריית ריישי למשל, מפתחת את החומרים הפעילים שלה רק לאחר שלבים מסוימים של מחזור החיים – כלומר, לקטוף מוקדם מדיי שווה לבשל חומוס בלי להשרות – מיותר.
רעמת האריה – המלכה הנוירו-רגנרטיבית של עולם הפונגי – קולעת בדיוק תוך ימים ספורים למקסימום של ההריצינונס והארינאסינים (למיטיבי לכת). אם תפספס – הם כבר יתחילו להתפרק.
אז מה אנחנו עושים בפאנגיז כדי לדייק את הרגע?
- מדידות יומיות – טמפרטורה, לחות, CO2, ומעקב אחר שינויי צבע ומרקם.
- צילום ומעקב ויזואלי – אנחנו מצלמים את כל מערכות הגידול כל 6 שעות. כן, זה אובססיבי. זה עובד.
- טעימות פנימיות – חלק מהצוות שלנו טועם כל אצווה בשלב שונה. אם הטעם לא מפתה – מחכים עוד יום.
וזה לא רק עניין של מדע – זה פילוסופיה שלמה
הפטריות, מה לעשות, קצת יותר חכמות מאיתנו. הן לא מתנהגות לפי לוח זמנים של אקסל. יש ימים שהן ממריאות תוך 12 שעות ויש פעמים שהן "תקועות" שלושה ימים לפני הפריצה הגדולה. מה עשינו כשהן חיכו? חיכינו איתן. אחד מהמורים שלנו בזמנו אמר: "הפטרייה לא זקוקה ללחץ – היא תודיע לך כשהיא מוכנה".
השורה התחתונה – איך לא לפספס את חלון הקסמים?
פשוט. תהיה שם. לא רק תיתן לה מים ותקווה לטוב – תתבונן, תרגיש, תתחבר. הקסם כולו נמצא ביכולת לזהות את עיקר מרגעי השיא – רגע לפני התפשטות הנבגים, רגע לפני העובש, רגע לפני שהיא אומרת "פרוזן פאנגי"…
או בקיצור: תפס את הפטרייה בשיאה – לא לפני, לא אחרי. בול באמצע. ואתה תרגיש את זה בכל נים ונים בגוף. מבטיח.