אם אתם מחזיקים ביד פטריית רעמת האריה טרייה, פטריית פינק אויסטר מרשימה שהרשימה אתכם או אולי אפילו פטריית ריישי מדהימה ביופייה — אולי הגיע הרגע בו אתם שואלים את עצמכם שאלה מפתיעה: "אפשר להכפיל אותה? לשכפל? לשבוט אותה אצלי בבית או בחווה?!".
אז התשובה היא: כן. ובשתי מילים נוספות? די בקלות. שיבוט פטריות איננו תחום שמור לגנטיקאים במעבדות סטריליות. זו טכניקה נגישה, כיפית, כמעט מדיטטיבית – ואם עושים אותה נכון? אפשר להשתיל לעצמנו את העתיד של הפטריות, חתיכה מהזנים הכי מיוחדים, ישירות אצלנו.
שיבוט פטריות, או במונח המקצועי יותר "קולוניזציה ממקטע פרי", הוא תהליך שבו לוקחים חתיכה קטנה מהפטרייה הבוגרת (כלומר, מה"גוף הפרי") ומעבירים אותה לסביבה סטרילית – ע״י כך יוצרים תפטיר חדש, זהה גנטית לפטרייה המקורית.
זאת אומרת שאם גיליתם פטרייה בעלת טעם מדהים, פוריות גבוהה או פשוט מראה שיכול להיכנס לגלריה של מוזיאון – אפשר לייצר ממנה מושבה חדשה של פטריות דומות, בהתבסס בדיוק על הגנטיקה הזאת. הזן הזה, הרגע הזה, משוכפל.
המפתח הוא סטריליות. הפטריות אוהבות לנבוט, אבל גם עובשים ובקטריות אוהבים את אותו מצע בדיוק. אז לפני שתתחילו – נקה הכל, כולל את הידיים. השתמשו במסכת פה-אף. זכרו: אתם לא מתכוננים לניתוח לב פתוח, אבל כן לשיבוט חיים חדשים.
פתחו את הפטרייה בעדינות. נסו לחתוך חלק מהפנים של הגזע או הכובע – איפה שסביר שיש הכי מעט חשיפה לזיהומים. חיתכו בצורת קובייה קטנה – בערך בגודל של גרגר אורז. לא צריך יותר.
פותחים בזהירות את צלחת הפטרי עם האגר (רק לדקה-שתיים!) ומניחים את הקובייה עליו, קרוב למרכז. סוגרים מיידית ומניחים במקום חמים, אבל לא חם מדי (22–25 מעלות). עכשיו אתם מגדלים את הקולנוע של עולם הפטריות – שידור חי של תפטיר במעלית.
אחרי כמה ימים – התפטיר יתחיל לצמוח כמו עננים לבנים ומתוקים. אם מופיע צבע ירוק, שחור או וורוד בוהק? Bad news. זה זיהום. תזרקו ונסו שוב. כן, זה קורה גם לוותיקים.
בדרך כלל תוך 7–14 ימים תראו את התפטיר מכסה חלק מהצלחת, לעיתים כולה. ברגע שיש לכם תפטיר בריא – זה כבר סל הכניסה לגן-עדן של מגדלי הפטריות. עכשיו אפשר להעביר אותו למצע כמותי יותר כמו דגן, ולהמשיך את מחזור החיים. הפטרייה חיה – ורוצה להתרבות!
בתור מי שמגדלים פטריות מקצועיים כבר שנים, אחד הדברים הכי מרגשים הוא היכולת לשבט זן מיוחד ולהפוך אותו לחלק מהזהות שלנו – ממש כמו שבוחר יין יש בוסתן ענבים קטן, או מגדל סחלבים עם זן פרטי שאין שני לו.
וכשאתה לוקח פטרייה וטועם אותה – לא רק בפה, אלא גם ברמת ה-DNA – אתה מבין שאת ה"תוצר" אפשר לשמר. אפשר לבנות עתיד שלם מתוך ביס אחד.
הכיף האמיתי? זה לא מצריך מעבדות, ולא תואר שני לביולוגיה. בעולם שלנו, זה רק עוד שלב בדרך להפוך אותך לשותפה של הטבע – במקום רק צרכנית שלו.
מעבר לתוצאה עצמה – שהיא כמובן פטריות טריות, ייחודיות, שגידלתם בעצמכם – תהליך השיבוט תופש את מה שהופך את התחום הזה לכל כך מהפנט: הוא איטי, מדויק, הוא דורש הקשבה. הוא לא תעשייתי – הוא אישי.
אם תלמדו לשבט פטרייה – תלמדו כיצד לשבט גם את הסבלנות, את המסורת, את חוש הסקרנות – ואת הקשר שלכם למה שבאמת מזין את העולם הזה: מגע ישיר, בלי מתווכים, עם החיים עצמם.
אז מה עכשיו? תפתחו פטרייה. תסתכלו לה בעיניים (או בספורים). ותנו לה עוד פעם אחת בחיים.
ואם נתקעתם בשלב כזה או אחר, בואו לבקר אותנו ב-FUNNGIZ. אנחנו תמיד שמחים לדבר פטריות. ולשתול מחשבות.
