אם אי פעם שמעתם את המונחים "בטא-גלוקנים", "טריטרפנים", או "ארינצינים" ולא העפתם מיד את הטלפון מהלחץ – כל הכבוד לכם. אבל גם אם לא, אתם ממש לא לבד. כשאנחנו מדברים על פטריות מרפא, אנחנו בעצם מדברים על ריכוזים מאוד גבוהים של תרכובות טבעיות (פיטוכימיקלים) שיש להן השפעה ביולוגית מוכחת בבני אדם. מה הופך אותן ל"פעילות"? העובדה שהן משתתפות בתהליכים פיזיולוגיים בגוף שלנו – משיפור תפקוד מערכת החיסון ועד שיקום של תאי עצב.
כדי להבין איך רכיבים פעילים מפטריות מרפא פועלים, אנחנו צריכים לעצור לרגע ולבקש מהקורנפלקס להמתין בצד. כי פטריה, חברים, זו לא גזר – היא לא מתעכלת כמו רוב המזון הרגיל. למעשה, רוב הרכיבים שבאמת עושים שינוי בגוף לא נמצאים ב"טעם" של הפטריה, אלא בתוך הדפנות של התאים שלה – דפנות שמורכבות בעיקר מתאית ופוליסכרידים בלתי ניתנים לעיכול.
לכן, אם תנסו לאכול פטריית ריישי נאה כמו שהיא, אתם תקבלו בערך את אותו ערך תזונתי שתקבלו מלעיסה של קופסת קרטון איכותית במיוחד. מה עושים במקום? ממצים. תהליך של מיצוי – באמצעות מים חמים, אלכוהול או שילוב של שניהם – משחרר את הרכיבים הפעילים ויוצר תערובת זמינה לגוף.
כל הסיפור מתחיל (כמו רוב הסיפורים הרפואיים) במערכת העיכול. במידה ונטלתם את הפטריות כתוסף: טינקטורה, אבקה או כמוסה, הגוף מתחיל לפרק את המולקולות ולהעביר את החומרים דרך דופן המעי למחזור הדם.
כאן נכנס לפעולה ה"מפתח הכימי" – מבנה ספציפי של תרכובות כמו בטא-גלוקנים שמתחברים לקולטנים של תאי מערכת החיסון (כמו מקרופאגים) ומעוררים אותם לפעולה. הם לא "עושים" את העבודה במקומם – הם פשוט גורמים להם להתעורר.
אחרי הספיגה במערכת העיכול, הרכיבים הפעילים נכנסים למחזור הדם. נשמע פשוט? אז זהו, שזה מורכב בטירוף. רכיבים כמו טריטרפנים (בעיקר בפטריית ריישי) הם ליפופיליים, כלומר אוהבים שומן, וקשה להם להתמוסס במים – כבר אתגר. בשביל זה חשוב שהמיצוי יכלול גם שלב של אלכוהול או שומן.
פטריית Hericium Erinaceus (רעמת האריה), פיתחה יכולת נדירה להשפיע ישירות על מערכות עצביות. היא מכילה הריצינונים והרינאצינים – תרכובות שמייצרות NGF (Nerve Growth Factor), חלבון שדרוש לתיקון ולחידוש רקמות עצב.
זה לא גימיק שיווקי – המחקר הרציני כבר שם. נספג? כן, גם דרך הדם, ומשם עובר מחסום דם-מוח. נשמע כמו שמישהו כתב תסריט של מארוול, אבל זה ממש קורה.
ברגע שהגוף שלנו מקבל את הרכיבים הנכונים, פטריות המרפא לא "מתערבות" אלא עוזרות לגוף לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לרפא את עצמו. הן לא אנטיביוטיקה ולא סם פלא. הן תזכורת לשיתוף פעולה שאנחנו יכולים לאפשר לטבע ולעצמנו.
פה בדיוק נכנסת העבודה שאנחנו עושים ב-FUNNGIZ: משלב הנבג, דרך התפטיר, ועד הפרי האיכותי – כל שלב בגידול נועד למקסם את כמות הרכיבים הפעילים. מדובר על התוויות מדויקות של לחות, אור, טמפרטורה וסטריליזציה קפדנית – כי אף אחד לא רוצה לשתות טינקטורת טראומה.
לא נסתפק בזה. אנחנו עושים בדיקות מעבדה שגרתיות על מנת לוודא מה באמת נמצא בפנים. זה לא רק "טוב לדעת", זה בדיוק ההבדל בין משהו אפקטיבי לבין אבקה בטעם של כלום עם כוונות טובות.
התשובה היא מורכבת אבל מעודדת: כן, ובלבד שתתנו להן את התנאים הנכונים. אידוי במרק? נחמד אבל מוגבל. טינקטורה כפולה? הרבה יותר רלוונטי. כל פטריה צריכה להיקלט אחרת – ויש להדגיש: זה לא קסם ולא מיסטיקה.
אז כשאתם לוקחים פטריה מרפאת – בין אם זה ריישי להרגעת נפש, רעמת האריה לחידוד מוחי, או קורדיוספס לביצועים טבעיים – אתם בעצם מכניסים לגוף שלכם חומר טבעי שמניע תהליך. התהליך הזה איטי, עדין, אבל אם תתמידו – הוא יכול לשנות חיים.
וזה הכול? ממש לא. כי מה שקורה אחרי שהפטריה נספגת, זו רק ההתחלה של מה שהיא יודעת לעשות.
ולגבי השאלה המתבקשת – כן, אנחנו בפאנגיז ממשיכים לגדל, לחקור ולעשות את זה כאן, בארץ, עם רצון אחד בלבד: לפזר נבגים של ריפוי כמה שיותר רחוק. עד הבית שלכם. עד הדם שלכם.
