אז זהו… שבניגוד למה שהיינו רגילים לחשוב, פטריות הן הרבה יותר מסתם תוספת לברוסקטה במסעדה טבעונית. הן אורגניזמים מדהימים עם מערכות ביוכימיות מורכבות, ויותר חשוב – חלקן מסוגלות להשפיע ישירות על מה שכולנו זקוקים לו כדי לזוז, לחשוב, לבצע ולהיות בכלל: אנרגיה תאית, או בשמה המדעי – ATP (Adenosine Triphosphate).
אם אתם ספורטאים, מתאמנים חובבים, או פשוט מתמודדים עם עייפות כרונית כל בוקר, כדאי לכם להישאר – זה הולך להיות מסע קטן לעולם הפטריות שיכול לשנות את הדרך שבה אתם מפיקים אנרגיה, פיזית ומנטלית.
כשמדברים על אנרגיה ברמת התא, כולם מדברים על ATP. מדובר במעין "מטבע אנרגיה" שמניע כמעט כל פעולה גופנית – מהתכווצות שריר ועד הפקת חום במוח.
אז אם הפטריה שאתה אוכל משפיעה על המיטוכונדריה שלך… אתה שואף מהר יותר, רץ חזק יותר וחושב חד יותר. מחברים את הנקודות?
הריישי, פטריה אדמדמה ומבריקה, הפכה לתופעה בשנים האחרונות – ולא במקרה. יש לה השפעה מוכחת על איזון מערכת העצבים והפחתת סטרס – שזו *נוסחת הקסם* להפחתת עומס חמצוני והמרצת ייצור ATP.
ברגע שהסטרס יורד – מערכות הגוף סוף סוף נושמות לרווחה. פחות חומצה לקטית, יותר פעילות מיטוכונדריאלית תקינה.
כולנו יודעים על היכולות של רעמת האריה לשיקום נוירולוגי, אבל מחקרים חדישים מעידים שהיא גם משפרת תפקוד מוחי *דרך* שיפור זרימת הדם ואספקת חמצן – מרכיב קריטי בתהליך ייצור ATP.
יותר חמצן לתאים = יותר ATP = יותר כוח, ריכוז ותגובה מהירה.
פטרייה שמוגדרת בעיני הסינים כ"שווה זהב". הקורדיוספס עושה משהו ממש קול – הוא מעלה את רמות ה-ATP בתוך תאי שריר, מבלי להעמיס על המערכת ההורמונלית. היא משפרת סיבולת לב-ריאה, תפקוד כללי, ואת היכולת לא לוותר באימון הדומינוס מחר.
היא הייתה סוד קטן של רצי מרתון סיניים במשך שנים, עד שמדע המערב חשף אותה לעולם – וזה היה שווה לכל רגע של המתנה.
פטריות מסוימות מכילות תרכובות ביו-אקטיביות, בעיקר פוליסכרידים, טריטרפנואידים ונוגדי חמצון טבעיים, שיכולים לחדור למערכת הדם ולהפעיל באופן עקיף וישיר את המיטוכונדריה, אותן תחנות כוח תאיות שאחראיות על הפקת ה-ATP.
אז כן – זה נשמע כמו קסם, אבל זה ממש לא. מדובר בשילוב מתוחכם בין ביולוגיה חכמה ופיטוכימיה בריאה.
אם ניסית פעם להחליף קפה-של-בוקר עם תה פטריות, כנראה הרגשת משהו שונה: פחות "היי", אבל גם אפס נפילה אחרי שעתיים. כי מה שפטריות עושות הוא לא להרעיד את מערכת העצבים, אלא לתמוך בה בעדינות ובעקביות, תוך שיפור מידת השימוש של הגוף באנרגיה פנימית ולא חיצונית.
כן, בעיקר דרך שיפור ניצול חמצן, סיבולת, התאוששות ולפעמים גם חוזק עצבי-שרירי. הקורדיוספס הוא דוגמה מובהקת לזה.
אין כמעט. כל עוד אתה לא אלרגי לפטריות – הן נחשבות בטוחות מאוד. אבל כמו כל דבר טבעי, מומלץ להתחיל בהדרגה ולבחון תגובה אישית.
תלוי בפטריה. חלק מהפטריות הרפואיות חזקות יותר בתמציות יבשות או בתה, למשל ריישי וקורדיוספס. אחרות כמו רעמת האריה – מתאימות גם לבישול.
בד"כ אחרי שבועיים–שלושה של שימוש עקבי. זה לא רד בול – זה תהליך שמכייל את הגוף פנימה, כמו כיוונון עדין למכונית פורמולה 1.
בהחלט, בתנאי שהמינון מותאם. רעמת האריה לדוגמה מסייעת למבוגרים עם ירידה קוגניטיבית – זה תועד סיפור אחר סיפור, כולל כאלה שלא השאירו עין יבשה בחוות גידול אחת מהמושב מבקיעים…
כי איכות הפטריה תלויה בכל שלב בגידול: מהנבגים ועד זמן הקטיף, ממצע הגידול, תזמון ההבשלה ועד שלב הייבוש והאחסון. אצלנו זה קורה מ-A עד Z – במושב אחד קטן שהחזיק מעמד גם כשהכל מסביב התפרק. גידול כחול-לבן, בתשוקה שלא תמצאו על המדפים באמזון או סין.
כי בסוף כל אדם וכל תא בגוף שלו צריכים אנרגיה. לא רק לריצה או אימון מטורף בקיקבוקס – גם לנהל שיחה תקינה, להישאר מרוכז בעבודה, לטפל בילדים, לא לקרוס אחרי חמש שעות שינה. ATP הוא החיים עצמם. ואם יש דרך לשפר את היכולת שלנו לייצר אותו – והיא גם טעימה, גם טבעית וגם מחברת אותנו לאדמה – למה לא בעצם?
פטריות מרפא הן לא טרנד. הן גשר עתיק-חדש לעולם טבעי שכמעט שכחנו ממנו. הן לא רק מרפאות סימפטום, הן מחזקות את מהות הפעולה עצמה – הגוף והנפש כאחד.
ואם תפסיקו לראות בהן קישוט לסלט ותתחילו לשלב אותן ביומיום – הסיפור של האנרגיה שלכם ישתנה. מבפנים החוצה. אחד אחד, תא אחרי תא.
