אם תבקשו ממישהו לתאר לכם את פטריית הריישי (Reishi) בטעם, כנראה שתקבלו פרצוף עקום מלווה במילים כמו "מר", "חזק" או "שורף כמו תה מבית חולים סיני". ובכן, זה לא רחוק מהאמת — ריישי היא פטרייה שידועה בטעם המר מאוד שלה. אבל, האם פעם שאלתם את עצמכם מה עומד מאחורי הטעם הזה? ואולי יותר חשוב — האם זה רק טעם, או אולי יש בזה משהו הרבה יותר עמוק? מסתבר שהתשובה השנייה נכונה יותר.
האשמים המרכזיים ב"טעם הריישי" הם קבוצה של תרכובות כימיות שנקראות טריטרפנים (Triterpenes). לא רק שהן מעניקות לפטרייה את טעמה המוכר (שאין סיכוי שתבלבלו עם שוקולד חלב), אלא שהן גם אחראיות לחלק ניכר מהשפעותיה המרפאות של הפטרייה — במיוחד בכל מה שקשור להרפיה, נינוחות ואיזון כללי של מערכת העצבים.
טריטרפנים הם קבוצת מולקולות אורגניות המורכבת מ-30 אטומי פחמן, שמסודרים להם בגאווה בצורה שיכולה להיחשב כאמנות ביולוגית של ממש. הם קיימים באינספור צמחים ויצורים חיים — אבל בפטריית הריישי הם באים בפורמט מרוכז במיוחד.
הם ידועים ביכולת שלהם:
בעולם המערבי אנחנו כל הזמן מנסים לברוח מהמר — אבל הרפואה הסינית הקדומה דווקא חיפשה את המר. בריישי, זה לא סתם מר — זה סופרמר. ומה מסתבר? שה"טעם הזה שעושה לך קמטים במצח" מכיל מרכיבים שעשויים לשפר בצורה דרמטית את תחושת הרוגע, הריכוז והשלווה.
מחקרים עדכניים מצביעים על כך שהטריטרפנים — במיוחד אלו שמזוהים בריישי כמו ganoderic acids — פועלים על קולטנים מסוימים במוח הקשורים לוויסות מצב הרוח והזנה של מערכת העצבים המרכזית. זה מה שגורם לנו להרגיש רעננים, מפוקסים, ובעיקר — פחות לחוצים.
התגובות על ההשפעה של ריישי מגוונות, אבל יש כמה תכונות שחוזרות על עצמן שוב ושוב:
ובואו נדבר רגע על דיוק — כי כמו בכל דבר טוב, גם בהפקת ריישי יש יותר ממפגש רומנטי עם יער קסום. ב-FUNNGIZ אנחנו מגדלים את הריישי בשליטה מלאה מהנבגים — מה שמאפשר לנו ממש לייצר את הפטריות עם הריכוז המדויק של טריטרפנים שאנחנו רוצים. מדובר בתהליך מורכב שמעטים בארץ עושים, פשוט כי הוא מצריך ידע, זמן והתמדה בלתי נתפסת (ובעיקר, אומץ לתחזק חוות פטריות בלב עוטף עזה).
מאות שעות פיתוח וחקר הביאו אותנו לדייק את התנאים האופטימליים – כולל תאורה, לחות, חמצן ויחס בין פחמן לחנקן. התוצאה? ריישי עשיר במיוחד עם פרופיל טריפני מושלם, כזה שאפשר באמת להרגיש. לא סתם אחת הלקוחות שלנו מספרת ש"החיים בבית השתנו מאז שהתחלנו להשתמש בריישי – הרוגע פשוט מדבק".
כנראה כי הטעם מאתגר מדי להמון אנשים. אבל גם כי זה חדש. העולם רק מתחיל להבין את הכוח האמיתי של פטריות מרפא. אבל בדיוק כמו שסושי פעם נחשב לנחלת חובבי אצות בלבד – היום ריישי מתחיל להיכנס יותר ויותר לבתים, לתפריטים, ולקפסולות שמתגלגלות בתיקים של אנשים חכמים שמבינים את הערך עוד לפני שהוא נהיה טרנד.
טריטרפנים הם לא קסם. הם לא יהפכו אותך לגורו זן ב-12 שעות. אבל הם כן יתנו לך כלים. יסייעו למערכת העצבים שלך לעשות את מה שהיא נועדה, יאזנו אותך, ירגיעו, ובעיקר – יחזירו אותך לקרקע. אולי אפילו יסבירו לך למה לא כדאי לשתות אספרסו ב-23:00.
וכשאתה מרגיש את השינוי – זה יהיה עדין, חכם, ולא מעולץ. ממש כמו הפטרייה עצמה. שקטה, סבלנית, מחוברת לאדמה, ומלאת ידע. בדיוק כמו שאנחנו בפאנגיז מאמינים – שקט פנימי מתחיל בצמח הנכון, בזמן הנכון, ובמינון המדויק.
אז כן, הטעם מר. אבל האפקט? מתוק כתמר.
